היום חזרתי להתאמן. לעשות נינג'יטסו. אחרי בערך 4 שנים שלא התאמנתי (בדיוק מתי שהתחלתי ללמוד). בתקופה הזאת לא עשיתי הרבה ספורט - פה ושם תקופות של ריצה, של חדר כושר.. לא יותר מזה.
למה חזרתי עכשיו? 3 סיבות:
1. אזרתי אומץ. וצריך אומץ לחזור אחרי שנעלמים להרבה זמן. לא יכול להסביר למה.
2. התגעגעתי נורא.
3. הצלחתי לפנות לי זמן לעשות את זה.
אז אחרי שהתחבקתי עם כל החברים שלי וקדתי למאסטר היזאשי-סנסיי (hizashi-sensei), התחיל האימון.
התאמנתי עם מויאשי (moyashi). חגורה שחורה, אחד הותיקים, התחיל להתאמן בערך בתקופה שאני התחלתי. היום הוא אחד הטובים בדוג'ו.
מויאשי זכור לי כבן זוג שעובד באיזי, אבל ממש באיזי. אין איתו בכלל הפעלה של כוח. מצד אחד זה מצוין לי, כי החימום פירק אותי לגמרי. מצד שני אני רוצה להתחזק כמה שיותר מהר. אבל עכשיו באמת לא כדאי להיפצע.
העבודה עם מויאשי היתה ממש טובה. לא בזבזנו זמן על דיבורים, על תנועות מיותרות או על מנוחה. בדיוק כמו שאני אוהב להתאמן - נקי. רק אימון.
ברבע שעה האחרונה עשינו ראנדורי. במשך 11-12 דקות לא הגענו לריצפה, אלא עשינו טכניקות בעמידה. כניסות, יציאות, בריחים. זה היתרון הגדול של לעבוד עם מויאשי - אין משחקי אגו, הוא לא מתעצבן כשמצליחים לפגוע בו ולא מצטפד ומתגונן. הכל זורם. ממש כיף.
בדקות האחרונות גם עשינו קצת קרקע. הספיקו לי הרגעים הבודדים האלה בשביל להבין - קרקע זה פער עצום אצלי. צריך להשתפר. אז רשמתי לפניי: לחזק את הגוף ולהשתפר בקרקע.
בסוף האימון אמר לי היזאשי-סנסיי שבשביל להתמיד עליי לחזור לאימונים בהדרגה. פעם בשבוע. נראה לי שבכל זאת אבוא גם לאימון מחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה